<h1>ספר "והזהיר" מיוחס למר חפץ אלוף — פר' בהר</h1>
<h2>דף קא.</h2>
אילו השאלות התלויות, אמרו חכמים שפירות ערלה אסורין בין באכילה ובין בהנאה. שכך שנינו בברייתא ערלים לא יאכל (ויקרא י"ט) אין לי אלא איסור אכילה. מנין שלא יהנה ולא יצבע בו ולא ידליק בו את הנר ת"ל וערלתם ערלתו ערלים. [לא יאכל לרבות את כולם]. כשאסרה תורה פירות אבל לולבי גפנים ועלים של אתרוג שיש מקצת בני אדם שאוכלין אותו מותר או אסור. אם תמצא לומר כיון שלא כל אדם אכלו אינו פרי ומותר. שכך שנינו [ערלה פ"א מ"ז] העלים והלולבים והקנוקנות מותרות באכילה. דבר שהוא שומר לפרי כגון קליפי של שקדים ושל אגוזים והגרעינין אסור לבשל בהן. או מותר וכן קליפי רימון (וקנון) [והנץ] שלו אסור לצבוע בהן או מותר כיון שאינו פרי מותר. או שמא כיון ששומר לפירי הוא אסור. ולענין השאלות. ת"ש שנינו קליפי רמון והנץ שלו וקליפי אגוזין והגרעינין חייבין בערלה שנאמר את פריו (ויקרא י"ט) את הטפל לפריו ומהו שומר לפירי.
תהיה [ויקרא כ"ה] אף להדלקת הנר. אף לצבוע בהם צבע. כל תבואתה מלמד שאין נאכלת אלא תבואה. מכאן אמרו מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית הפגים משהזריחו אוכל בהן פיתו [בשדה] ביחלו כונס לתוך ביתו. לאכל. לעשות ממנה לחיים ולא לעשות ממנה אפקטוזין.
<h2>דף קב.</h2>
לכם [ויקרא כ"ה]. ולא לאחרים. לאכלה. ולא להביא ממנה מנחות ונסכים. לך ולעבדך ולאמתך מה ת"ל לפי שנאמר ואכלו אביוני עמך (שמות כ"ג). שיכול אין פירות שביעית נאכלין אלא לעניים בלבד. ומניין אף לעשירים ת"ל לך ולעבדך ולאמתך הרי בעלי עבדים ושפחות אמורים א"כ למה נאמר ואכלו אביוני עמך העניים אוכלין אחר הביעור [ולא עשירים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אחד עניים ואחד עשירים אוכלים אחר הביעור] דבר אחר לך ולעבדך ולאמתך הראוי לאדם לאדם והראוי לבהמה [לבהמה]. ולשכירך. מן הע"ג. ולתושבך. מן הע"ג. הגרים עמך. לרבות את האכסניא.
תהיה [ויקרא כ"ה] אף להדלקת הנר. אף לצבוע בהם צבע. כל תבואתה מלמד שאין נאכלת אלא תבואה. מכאן אמרו מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית הפגים משהזריחו אוכל בהן פיתו [בשדה] ביחלו כונס לתוך ביתו. לאכל. לעשות ממנה לחיים ולא לעשות ממנה אפקטוזין.
<h2>דף קיב.</h2>
ואם נטל רבית ומת הבנים אין חייבין להחזיר. שכך שנינו הניח להן אביהן מעות של רבית אע"פ שיודעין שהן של רבית אין חייבין להחזיר. מ"ט אמרה תורה אל תקח מאתו [וגו'] וחי אחיך כשהזהירה תורה. לו. אבל לבנו לא הזהירה. ואם הניח להן אביהן פרה וטלית וכל דבר המסוים חייבין להחזיר מפני כבוד אביהן. והקשו חכמים כיון שאביהן לא היה הגון איזה כבוד יש לו. והרי כתיב ונשיא בעמך לא תאר (שמות כ"ב) ופרשו חכמים בשעשה מעשה עמך. ואביהם כיון שאינו עושה מעשה עמו איזה כבוד יש לו. ותירצו חכמים בשעשה תשובה. ואם עשה תשובה למה לא החזיר הוא הפרה והטלית בשלא הספיק להחזיר עד שמת. וכן אם הניח להן אביהן שלחן של רבית ואוכלין עליו מטה ומסובין עליה הרי הן כפרה וטלית. מה פרה וטלית משום כבוד אביהן חייבין להחזיר כדי שלא יראו אותם בני אדם ויאמרו הללו נטלם אביהן אף שלחן ומטה כן. שכך שאל רב כהנא את רב [ב"ק קי"ג ע"א] שולחן ואוכלין עליו. מטה ומסובין עליה מהו. אמר לו תן לחכם ויחכם עוד. נלמד ממנה שולחן ומטה כפרה וטלית הם.
